מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פריאנטי

פסק דין

לפני תביעת שיבוב בגין נזקי רכב עקב תאונה מיום 16.03.09.

אין חולק בדבר אחריות הנתבע להתרחשות התאונה.

כן אין חולק כי לאחר התאונה שילם הנתבע למבוטח התובעת (להלן: "המבוטח") סך 2,500 ש"ח.

1.התובעת טוענת כי התשלום ששילם הנתבע למבוטחה שולם בגין נזקיו הישירים של המבוטח עקב התאונה: דמי השתתפות עצמית ואובדן הנחת העדר תביעות (בשיכלול "הנחה" שהעניק המבוטח לנתבע). מכאן קמה זכותה של התובעת לתבוע מהנתבע, המזיק, בתביעת שיבוב את תגמולי הביטוח ששילמה למבוטח בגין נזקי הרכב.

2.הנתבע טוען כי הסכום שולם כפיצוי בגין הנזק שנגרם עקב התאונה במלואו, תוך שהמבוטח הודיעו כי לא יגיש תביעה בגין התאונה למבטחתו.

3.בדיון שנערך בפני הצהיר מבוטח הנתבעת כי דיווח על התאונה לתובעת, אשר הציגה דרישת תשלום למבטחת הנתבע. משזו האחרונה סרבה לפצותו, שולמו תגמולי הביטוח ע"י התובעת למבוטח, בניכוי דמי ההשתתפות העצמית והפסד הנחת העדר תביעות. לפיכך, כ-3 שבועות לאחר התאונה, פנה המבוטח לנתבע ודרש ממנו תשלום נזקיו הישירים האמורים שעמדו על כ-3,000 ₪, והסכים להעמידם על סך 2,500 ₪. המבוטח הצהיר כי הסביר לנתבע את פרטי הסכום האמור והלה הסכים.

4.הנתבע הצהיר כי אכן נערכה פניה של התובעת למבטחת רכב הנתבע בגין התאונה. סוכן הביטוח של הנתבע הודיעו כי מאחר שמדובר בפוליסה חדשה, המבטחת לא תעניק כיסוי ביטוחי לתאונה. מבוטח התובעת ביקש פיצוי בסך 3,000 ₪ ולבסוף הסכים לבקשת הנתבע והעמיד הפיצוי על סך 2,500 ₪, ששולמו ב-2 תשלומים. הנתבע הצהיר כי המבוטח הודיעו כי יודיע למבטחתו כי הנזק שולם. הנתבע טען כי לו היה יודע שייתבע ע"י התובעת לתשלום כספים נוספים, היה פועל להפעלת הפוליסה מטעמו. כן הצהיר כי כחודש לפני הדיון בביהמ"ש טילפן למבוטח, שהודיעו כי טעה במסירת פרטיו למבטחתו וכי "זה יכול היה להיסגר בינינו".

5.מהראיות והעדויות שהובאו בפני עולה כדלקמן:

התאונה ארעה ביום 16.03.09.

רכב מבוטח התובעת נבדק על ידי שמאי הרכב ביום 18.03.09.

מבוטח התובעת מסר הודעה על מקרה הביטוח לתובעת.

המבוטח קיבל את תגמולי הביטוח מהתובעת ביום 21.6.09 לפי העתק המחאה שהוצגה בפני, ת/2, וזאת לאחר ניכוי בגין דמי השתתפות עצמית בסך 1,002 ₪.

כמו כן, צורפה אסמכתא להפסד הנחת העדר תביעות בסך 568 ₪ לשנה, לפי המוצג ת/1.

6.לאור האמור, ולאור הצהרת המבוטח בפני, הרי התנהלותו וטיפולו ברכב ובמישור היחסים בינו לבין התובעת הינם כמי שביקש אכן לממש את זכותו על פי פוליסת הביטוח לקבלת התגמולים בגין נזקי הרכב מאת התובעת. הדבר מתיישב הן עם מועד בדיקת הרכב על ידי השמאי מול מועד התאונה, מסירת ההודעה על מקרה הביטוח לתובעת וכן עם הצהרת המבוטח, אשר לא נסתרה על ידי הנתבע, כי לאחר שמבטחת רכב הנתבע סרבה לדרישת התשלום, הפעיל את פוליסת הביטוח שלו אצל המבטחת ופנה לנתבע. הדבר אף מתיישב עם הצהרת הנתבע עצמו כי ביקש להפעיל את פוליסת הביטוח שלו, אך לאור תשובת סוכן הביטוח שלו, לא נעשה כן.

מכאן, למבוטח אף קמה הזכות לדרוש שיפוי בגין נזקיו הישירים (דמי ההשתתפות העצמית והפסד הנחת העדר תביעות) מהנתבע במישרין.

7.מסקנתי אף מתיישבת עם סכום הפיצוי אותו שילם הנתבע למבוטח, ועליו אין חולק. המבוטח הצהיר כי חישב את דמי ההשתתפות העצמית שהיה עליו לשלם לתובעת וכן הפסד הנחת העדר תביעות למשך שלוש שנים. לאור בקשת הנתבע ומצבו כפי שהצהיר בפני המבוטח, הסכים לקבל פיצוי מופחת והעמידו על סך 2,500 ₪. גם הנתבע אישר כי הסכום ההתחלתי אותו דרש המבוטח היה גבוה יותר מזה שהוסכם בפועל.

8.ודוק, הנתבע לא הצהיר באופן חד משמעי כי הוסכם מפורשות עם המבוטח כי הכספים ששילם הנתבע למבוטח ישמשו לסילוק מלא וסופי של נזקי הרכב. גם הנתבע מאשר כי ידע על פניית המבוטח לתובעת ועל פניית התובעת למבטחת רכב הנתבע, ולעניין זה יש להבהיר כי המבוטח הצהיר כי מסר את פרטי הנתבע לתובעת עוד בטרם נתקבלה תשובת מבטחת הנתבע כי איננה מקבלת את דרישת הפיצוי.

9.בשל כל האמור, במאזן ההסתברויות שבהתאם לו עלי להכריע בהליך זה, מסתברת בעיני גירסת התובעת כי אכן התשלום ששולם על ידי הנתבע למבוטח עניינו בנזקיו הישרים של המבוטח בלבד ולא היה בו כדי להוות סילוק סופי ומלא של נזקי הרכב עקב התאונה.

בשל מסקנתי זו אינני נדרשת לשאלה האם קמה לתובעת הזכות לתבוע בתביעת תיחלוף את הנתבע לפני או אחרי ההסכם עם המבוטח אל מול מועד תשלום תגמולי הביטוח מטעמה למבוטח, שכן, כאמור, מסקנתי הינה כי הצדדים לא הסכימו אלא על תשלום נזקיו הישירים של המבוטח שלא היה בהם כדי להוות תשלום סופי ומלא של נזקי הרכב עקב התאונה.